אלתרה

מעולם לא אהבתי לטעות. בבית, ההורים ניסו לא פעם ללמד אותי ״לשחרר״, אבל דווקא בזה הייתי פחות טובה. חוקים והגדרות תמיד היוו לי מסגרת בטוחה וסיפקו לי תחושת ודאות ושליטה.
בכיתה ב׳ קבלתי בביה״ס זכות בחירה- שיעור מחשבים או שיעור דרמה? מי תיאר לעצמו שתהייה זו הבחירה הגורלית ביותר בחיי. (אח... אילו רק הייתי בוחרת בשיעור מחשבים… ).

בכיתה ה׳ לכבוד שיעור הסיום של חוג הדרמה, כל אחד התבקש לתכנן מופע של חמש דקות. לראשונה בחיי אלתרתי. לא שלא תכננתי שום דבר מראש, חלילה! תכננתי גם תכננתי! תכננתי לאלתר. מופע אימפרוב ראשון. וזהו, התאהבתי- בתחושת השחרור, באדרנלין, בחדות המחשבה ובשצף קצף שנפלט ממני בלי שום מאמץ.

​

וכמובן באחד והיחיד-צחוק הקהל. עבור ילדה שלא אוהבת לטעות, ומתקשה לשחרר, האלתור על הבמה הפך למקום פורקן, לתרופה. כאן בהגדרה נדרשתי להשתחרר. כמה טוב שיש הגדרות...